איום הרחפנים - מקרה לדוגמא בנושא אחריות מנהל הבטחון

בחודשים האחרונים מוצפת הרשת בסרטונים המציגים את השגי ארגון "המדינה האיסלמית" בשימוש ברחפנים. דרך פעולה זו אף הוצגה במסגרת מה שהוגדר כמידע מודיעיני המתייחס לפיגועים אפשריים באירופה על ידי פעילי אותו ארגון.

עלותם הנמוכה מאוד באופן יחסי של הרחפנים לצד זמינותם, העובדה כי החזקתם והטסתם אינה דורשת רשיון (דבר המקל על רכישה, תנועה ואפילו איסוף מל"מ) ועובדה כי ניתן בקלות יחסית להסב אותם לנשיאת חומרי חבלה או חומרים מסוכנים אחרים, חייבים להוביל למסקנה כי במוקדם או מאוחר ינסה גורם כזה או אחר להוציא לפועל פיגוע באמצעותם גם בישראל.

ניתן גם להעריך כי מבצע הפיגוע ינסה למקסם את השפעותיו על ידי בחירת יעד מתאים - בין אם כזה בו תבוצע יזימה של חומרים נפיצים או דליקים המצויים במקום ובין אם כזה בו פיזור החומר יגרום בהלה רבה ואפקט תודעתי.

ניתן גם מסיבות ברורות להעריך כי מבצע/י הפיגוע יגיעו מקרב בעלי אזרחות ישראלית נוכח גישתם הקלה יחסית לרחפנים וחופש התנועה העומד לרשותם וכי הם יפעלו כ"מפגעים בודדים", דבר אשר יקשה על איתורם מבעוד מועד.

מסקנות אלו במישור העובדתי מובילות בהכרח למסקנות במישור המשפטי משום שבעוד העדר צפיות (היכולת לצפות אירוע) מובילה בדרך כלל להעדר אחריות, קיומה של צפיות מובילה פעמים רבות לקיומה של אחריות למנוע מעשה מסוים או לכל הפחות לצמצם את השפעותיו.

מנהלי בטחון רבים, בפרט כאלה המועסקים באתרים המהווים מטרות מתאימות לתקיפת רחפן, מודים כי הם מודעים להתהוות הסיכון אולם ממתינים להנחיות הרגולטורים בטרם ינקטו בצעדים כלשהם.

לדעתי, בכל הכבוד, הם טועים.

אחריותו של מנהל הבטחון אינה מתחילה ומסתיימת באיום הייחוס אשר ניתן לו על ידי הרגולטור. אמנם איום הייחוס הרשמי יהווה מדד משמעותי לדפ"אות להן חובה היה עליו להערך, אולם במישור המשפטי ניתן יהיה לייחס לו (ולדרוש ממנו) צורך בהערכות לדפ"אות נוספות עוד בטרם קבלת איום הייחוס באופן רשמי.

מנהל בטחון (ובעלי מקצוע אחרים) נמדדים באמצעות כלים משפטיים שונים. באופן כללי ניתן לומר כי כלים אלו בודקים האם נכון וראוי להטיל על מנהל הבטחון את האחריות למניעת אירוע מסוים וככל שהתשובה חיובית, האם נקט בכל הצעדים הסבירים לצורך כך.

איום הרחפנים אינו שונה בהיבט זה. תחילה תבדוק המערכת המשפטית האם ראוי היה לדרוש ממנהל הבטחון להערך לדפ"א זו לשם מתן הגנה לעובדים או מבקרים, שאלה שלדעתי ישיב עליה בית המשפט בחיוב נוכח פסיקה המתייחסת למקרים דומים. מכאן תעבור המערכת המשפטית לשאלת סבירות הצעדים שננקטו.

יש להבהיר כי אינני טוען כי מנהל הבטחון צריך (או רשאי) לרכוש מערכות אשר ימנעו הטסת רחפנים מעל שטחו או יירטו כלים כאלה. אני סבור כי עליו לנקוט בפעולות ההגיוניות והסבירות שניתן לנקוט במסגרת מערך האבטחה הקיים אצלו לרוב ממילא. פעולות אלו יכולות לכלול: הערכת סיכונים אשר תכלול בניית איום ייחוס, ניתוח נקודות תורפה במתקן, גיבוש מענה (גם אם חלקי) לצמצום הפגיעה בנקודות התורפה וכתיבת נוהל עבור מערך האבטחה (מזיהוי חשד לאיום ועד פעולות שיש לנקוט בעת התרחשותו).

חשוב להבהיר כי במידה ומדובר במערך המצויד בסמכויות, ניתן לפעול בסביבתו הקרובה של המתקן (יש לשקול להרחיב הגדרה זו בפק"מ בהתאם לדפ"א החדשה) על מנת להרתיע ולאתר מפעילי רחפנים ובמידה ומתעורר חשד לעכבם ולתפוס את הציוד שבידיהם כפי שמתיר החוק.

לסיכום אבהיר כי בסופו של יום אינני סבור כי מוטל על מנהל הבטחון לתת מענה מוחלט לדפ"א של תקיפה באמצעות רחפן. לצורך כך יהיה צורך בגיבוש מדיניות ממשלתית ושינוי חקיקה (לרבות ענישה) אשר לא רק תגביל את אזורי הטסת הרחפנים אלא גם תקבע קריטריונים להטסתם וכן תאפשר הפעלת אמצעים ייעודיים נגדם בגופים מסוימים. עם זאת, קיימים שלל צעדים שיכולים מנהלי בטחון רבים לנקוט כבר היום, עוד בטרם תסתיים הביורוקטריה הממשלתית/רגולטורית לעשות את הנדרש ממנה. לטעמי, נקיטת צעדים אלו אינה רק חובתו המוסרית של מנהל הבטחון אלא לטעמי, גם חובתו החוקית.