הצעת חוק כלי יריה – עוד רחוקה הדרך...  

לפני מספר שבועות פרסם משרד המשפטים את הצעת חוק כלי יריה 2017 להתייחסות הציבור.

מדובר בהצעת חוק שמיועדת להחליף את חוק כלי יריה, תש"ט - 1949 שחוקק עם קום המדינה והגיע העת להחליפו.

לצערי קריאה מעמיקה של הצעת החוק מלמדת כי עוד רחוקה הדרך בטרם ניתן יהיה לברך על המוגמר.

בראש ובראשונה בולט בהצעת החוק העדרו של חזון: חסרה במיוחד הפיכתו האגף לרישוי כלי יריה במשרד לביטחון פנים לגוף עצמאי ומוקד ידע בתחומו ותחת זאת נראה כי יש כוונה לצמצם את פעילותו ולהפוך אותו לגוף בירוקראטי הסמוך על שולחנם של גורמים ממליצים אשר בפועל קובעים מדיניות.

הצעת החוק מכבידה בצורה ניכרת על נושאי הנשק הפרטי ומרחיבה עד מאוד את סמכויות משטרה באופן לא מאוזן. היא צפויה, במתכונתה הנוכחית, "לחסל" את הירי הספורטיבי והינה נעדרת במובנים רבים צורה של חוק בשל כמקובל במחוזותינו, כך למשל ביחס להעדרו של סעיף "שימור דינים" השומר על זכויותיהם של מי שטרם חקיקתו נהנו ממצב מסוים.

משום כך אין מנוס אלא לומר כי לא ניתן לאפשר להצעת חוק זו לעבור במתכונתה הנוכחית. יש לקוות כי האגף לרישוי כלי יריה, משטרת ישראל, משרד המשפטים ויתר הגורמים המעורבים בניסוח החוק יסכימו לא רק לקבל את הערות הציבור אלא להעמיק בהן וליישמן בהצעת החוק אף אם יש בהן ביקורת כלפי מה שנוסח עד כה. מדובר, לכאורה, בחוק שאינו נוגע במישרין למרבית אזרחי המדינה, אך אל לנו לשכוח כי השלכותיו על כלל הציבור, גם אם בעקיפין רחבות מאוד.

הגיעה העת לקבוע חזון ברור ואיזון נכון בין העיסוק ההכרחי והלגיטימי בכלי יריה במדינה מאוימת כמדינת ישראל ובין הצורך לשמור על ביטחון הציבור מפני הסכנה הפוטנציאלית שבכלי יריה. חשוב כי החוק יכיר בעובדה כי קיימים צרכים לגיטימיים לכלי יריה מלבד הגנה ואבטחה, הבולט ביניהם הוא ספורט הקליעה שיש בו בעקיפין לתרום גם לבטחון. חשוב גם להדגיש כי כלי היריה הוא רק מכונה וכי  הנשק הוא האדם שיכול להשתמש בו לטוב או לרע כשם שהוא יכול לעשות עם משאית או פטיש. משום כך, בחוק הנוכחי צריך להיות דגש על האדם ומידת מהימנותו ומיומנותו ובכך לאפשר ואף לעודד אנשים מתאימים לנשיאה ועיסוק בכלי יריה והרחקת אנשים מסוכנים מהם.

יש לקבוע בחוק מנגנונים לעידוד חינוך בכלי יריה ושימוש בטוח בו, דבר שיסייע לצה"ל להתמודד עם עבירות בטיחות ויצמיח חיילים איכותיים יותר ומיומנים יותר. חשוב לקבוע בו מנגנון טיפול בעבירות קלות על החוק, ביניהן "הזנחת שמירה על כלי יריה" שלא הובילה לגניבה, פליטת כדור שלא היו בה נפגעים וכו' וזאת על ידי מתן הסמכות להטיל קנסות וחשוב מכך, קביעת פעולות מתקנות, ביניהן פעולות חינוכיות. חשוב לעודד מצוינות בקרב מפקחי מטווח, מדריכים, ולעשות פעולות נוספות שיאפשרו לציבור במדינת ישראל לחיות לצד כלי יריה מבלי לסכן את עצמו ותוך השענות על היתרונות שבכך.

אל לה להצעת חוק זו להחיל על ישראל את המודל האמריקאי אולם גם לא ניתן לאמץ מודל של מדינה אוטופית שלווה. בהקשר זה, יש להעיר, במרבית מדינות אירופה, כולל אלו שעד לפני מספר עשורים היו תחת שלטון קומוניסטי, חלים כללים מקלים יותר בכל הנוגע לכלי יריה מאשר בישראל.

אבל חשיבותם של קביעת עקרונות אלו בחוק אינה מסתכמת רק בכך: האמירות הכל כך חשובות בנושא זה חייבות להתקיים כדי למנוע, בית היתר, טלטלה עזה בשוק כלי יריה בכל עת שמתקיים חילופי גברי במשרד לביטחון פנים או במשטרה.

אנחנו במשרד התגייסנו להלחם בחוק במתכונתו הנוכחית. מדובר במלחמה למען מדינת ישראל ולמען הציבור במדינת ישראל, אבל בראש ובראשונה במלחמה עבור האגף לרישוי כלי יריה שחייב לגדול, להפוך לעצמאי יותר ולמקצועי יותר דבר שלא מוצא ביטוי בחוק הנוכחי. יש לקוות כי פקידי האגף יבינו כי מלחמה זו לא מופנית נגדם אלא נגד חוק שמנציח מצב שמזיק להם כארגון.

לעיון בתזכיר החוק (קובץ WORD יטען למחשב):

http://www.tazkirim.gov.il/Tazkirim_Attachments/43537_x_AttachFile.doc