הקפדה יתרה בנושא זכויות אדם –בתי משפט מזכים נאשמים בעקבות פעולות בחוסר סמכות ומה ההשלכות על שוטר או מאבטח?

בשני אירועים נפרדים זיכו בתי משפט בישראל נאשמים לאחר שבמהלך המשפט התברר כי ראיות נגדם הושגו בחוסר סמכות. בתי המשפט נותנים ביטוי בפעולה זו לדוקטרינה משפטית בשם "הגנה מן הצדק" לפיה בית המשפט לא ייתן יד להתנהגות שערוריתית של הרשויות. למותר לציין כי פעולה כגון עיכוב או חיפוש שבוצעה בחוסר סמכות מהווה עבירה פלילית ועוולה אזרחית ויכולה להוביל, נוסף על ביטול כתב אישום נגד החשוד, לכתב אישום נגד מבצע הפעולה (השוטר או המאבטח) ולתביעה אזרחית נגדו ונגד שולחיו.

במקרה הראשון מדובר בזיכוי של אדם שברכבו נמצאו סמים. החיפוש ברכב בוצע בהסכמה אולם בית המשפט מצא כי נפל פגם בחיפוש משום שהשוטרים לא הבהירו לאדם כי זכותו לסרב לחיפוש. משכך, לא התקבלה הסכמה אמיתית של האדם ולא היה בסיס חוקי לעריכת החיפוש. משום כך, קבע בית המשפט, הושגו הראיות שלא כדין ודינם להפסל.

לקריאת כתבה בתקשורת בנושא זה לחץ כאן

במקרה השני מדובר באדם בעל עבר פלילי אשר היה מוכר לשוטר ככזה. השוטר, אשר הבחין באיש רוכב על אופניים השייכים לפרויקט השכרת האופניים של עיריית תל אביב, עיכוב אותו לבדיקה, בדיקה שהעלתה כי האופניים גנובים.

נגד האיש הוגש כתב אישום אשר כאמור בוטל לאחר שבית המשפט התרשם כי העיכוב של האיש התבסס רק על זיהויו כ"בעל עבר פלילי". בית המשפט קבע כי גם לבעלי עבר פלילי הזכות לנוע בחופשיות ללא שיעוכבו על ידי המשטרה ללא סיבה. גם לאחר שבדיקה מול מוקד העירייה העלתה כי האופניים אמנם גנובים, כך קבע בית המשפט, אין בכך לרפא את העובדה כי העיכוב הראשוני נעשה בחוסר סמכות ועל כן יש לזכות את הנאשם.

לקריאת כתבה בתקשורת בנושא זה לחץ כאן

מפסקי דין אלו ניתן ללמוד שוב על חשיבות ההקפדה על הפעלה נכונה של סמכויות מאבטחים ועל המשמעות המשפטית של הדבר.

יש לחזור ולהדגיש בפני המאבטחים כי פעילות בחוסר סמכות עלולה להביא לזיכוי נאשם שלרוב יש לנו אינטרס בהרשעתו ואם לא די בכך, גם להשלכות משפטיות כלפי מערך האבטחה.

חשוב להבהיר למאבטחים כי סמכות עיכוב בהתאם לחוק להסדרת הבטחון או חוק סמכויות לשם שמירה על בטחון הציבור, אין פירושה סמכות לעכב כל חשוד אלא כפי שקובע החוק הרלוונטי.

הסמכות לחפש גם היא מסויגת ואין למשל סמכות לחפש על "אוסף מל"מ" אלא אם ניתן להצביע על חדש לנשיאת נשק (וחשד זה אינו יכול להיות גורף).

לשם הדוגמא ומבלי חלילה לקבוע כי היה משהו לא חוקי במעשה, אפשר להצביע על הפעולה לאיתור גנבים אשר בוצעה במרכז הרפואי "ברזילאי" שבאשקלון. לפי הדיווח בתקשורת, הגה מנהל הבטחון במרכז הרפואי תכנית פעולה נגד הגנב ובאתר "מקאו" נסמר כי "הצלחנו לקשר בין חלק מכרטיסי האשראי שהשודד גנב לבין משיכות בכספומט שנמצא בשטח בית החולים". "בעזרת הצלבה של הזמנים והשימוש בכרטיס הצלחנו לאתר את החשוד במצלמות האבטחה ומיד הפצנו את התמונות בעמוד פייסבוק מיוחד שפתחנו ובווטסאפ של כל המאבטחים"

לצפייה בכתבה אודות הפעולה לחץ כאן.

פעולה מעין זו (ויש לשוב ולהדגיש כי אינני קובע כי היה פסול בפעולה הספציפית – אני רק משתמש בה לשם הדוגמא) אינה פעולה אשר חוסה בצל חוק להסדרת הבטחון או חוק סמכויות. כלומר אין בה כל קשר לפעולת מאבטחים במסגרת ההנחיה המשטרתית והיא מתבצעת מכח חוקים אזרחיים וגם כפופה לאותם חוקים אזרחיים.

באותו ציטוט אשר לדברי האתר לקוח ממנב"ט המרכז הרפואי, מוזכר כי נעשה שימוש במידע ממכשיר כספומט, במצלמות אבטחה והפצה של תמונה של החשוד בעמוד פייסבוק מיוחד ותוכנת ווטסאפ של המאבטחים.

כלומר, על הפעולה היה להתבצע בכפוף לחוק הגנת הפרטיות, נוהל רמו"ט בנושא מצלמות אבטחה וחוק איסור לשון הרע (התמונות שהופצו). כאמור, אינני מכיר את פרטי המקרה ואותו מקרה משמש אותי רק לשם הדוגמא, אולם לנוכח פסיקת בתי המשפט של העת האחרונה, עלי להדגיש כי פעולות מסוג זה, אם הן נעשות ללא תכנון משפטי מקדים, עלולות להסתיים במפח נפש לכל המעורבים – כלומר לזיכוי של החשוד כתוצאה מפגיעה בזכויותיו ו/או איסוף לא נכון של ראיות ואף כתב אישום או תביעה נגד המעורבים והמרכז הרפואי.

ראו למשל את אשר אירע כאשר עובד של רשת מלונות דן תבע את מעסיקו בגין לשון הרע לאחר שפוטר עקב חשד ל"אי סדרים כספיים" (שי משאלי נגד חברת מלונות דן, אשר נדון בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו).

באותה פרשה חקר "יועץ בטחוני" של הרשת, עובד אשר נחשד בגניבה. היועץ הצליח לקבל מהעובד הודאה בגניבה ובסופו של יום הוא פוטר. לאחר הפיטורין, תועד המעסיק כשהוא מוסר למלון אחר (ככל הנראה שיחה בכיסוי שביצע העובד או מי מטעמו) כי העובד פוטר בשל "אי סדרים כספיים".

העובד מיהר לתבוע את מעסיקו לשעבר וטען כי פוטר שלא כדין וכי מעסיקו אף הוציא דיבתו. בפסק הדין קבע בית המשפט כי ככל שמדובר בגניבה אין אמנם צורך ברמת הוכחה כפי שנדרש במשפט הפלילי (מעבר לכל ספק סביר) אולם יש צורך במידת הוכחה גבוהה מהרגיל ובכל מקרה, גבוהה מזו הנהוגה במשפט האזרחי, העומדת על הטיית מאזן ההסתברויות (או 51%). במקרה הנדון, לא היו למעביד ראיות מוצקות, העדים מטעמו (לרבות היועץ שניהל את החקירה) לא שכנעו את בית המשפט וכי גם ההודאה נותרה חסרה משום שלא נערך פרוטוקול כתוב שלה והקלטת בה הוקלטה לא נמצאה.

בסופו של יום קבע בית המשפט כי על העובד לקבל פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי של עשרת אלפים שקלים בגין לשון הרע אשר בוצע כלפיו. כלומר, כפי שהודגש לעיל, פעולות רבות שמבצע מערך הבטחון, ראוי שילוו במחלקה המשפטית של הארגון אשר יכולה לתת דגשים ספציפיים ביחס לאותה פעולה וזאת כפי שמבוצע לא אחת גם במשטרה, בצה"ל וגופים אחרים.

בהקשר לאותה פרשה במלונות דן, ראוי לשוב ולהדגיש כי כל פעולה אשר מבזה אדם, משפילה אותו, פוגעת במשלח ידו וכו' מהווה לשון הרע. כך למשל, כאשר מספר מנהל בטחון לקולגה כי אדם אחר פוטר עקב גניבה עת שעבד בגוף בו הוא משמש כמנהל בטחון, מהווה הדבר לשון הרע משום שהאמירה פוגעת במשלח ידו של העובד. חשוב להדגיש כי העובדה כי העובד אכן גנב בהחלט רלוונטית אולם הדיון בשאלה זו של רלוונטיות יתרחש רק בהמשך, בעת שתועלה טענת הגנה כנגד לשון הרע. האם בשלב ראשון התקיימה אמירה שיש בה לשון הרע? התשובה לכך חיובית.

כאמור, בהמשך יוכל הדובר לטעון להגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע אולם עליו לזכור כי נטל ההוכחה ירבץ על כתפיו ולכן טוב יעשה מנהל הבטחון החכם אם ימנע ככל הניתן מלכתחילה מלהפיץ מידע שיש בו לשון הרע.

מה ניתן בכל זאת לעשות? ניתן למשל לבקש מהפונה לקבלת המלצה לקבל אישור של העובד למסירת מידע (לחיוב או שלילה) כלפיו. רק אם העובד יחתום על האישור למסור מידע ימסר המידע וגם אז בזהירות הראויה...