הנחיה מרצון – הגיע הזמן לעשות קצת סדר

בתחום האבטחה בישראל מצויים לא מעט גופים המוגדרים כ"מונחים מרצון" אולם מעמד זה אינו מעמד אשר הוסדר בחקיקה וגם בחטיבת האבטחה של המשטרה יודו כי רב הנסתר על הגלוי בנושא.

בראשית הקדנציה של מאיר בן ישי כרח"ט אבטחה היה לי העונג לשבת עימו בפאנל אשר עסק באבטחת בתי חולים. בן ישי התייחס לאבטחה של בתי החולים של שירותי בריאות כללית (קופ"ח כללית) אשר אינם שונים במהותם מבתי החולים הממשלתיים וציין כי העובדה כי הם אינם מונחים על ידו היא תופעה בלתי מתקבלת על הדעת. זמן קצר לאחר מכן, כנראה בהמשך לדברים אלו, נולד עיקרון ה"ההנחייה מרצון". יש להניח כי היועצים המשפטיים של המשטרה לא היו שבעי רצון מההחלטה אולם לזכותו של בן ישי יאמר כי לא הייתה זו הפעם האחרונה שהוא עשה מה שצריך היה לעשות, גם אם היה הדבר בעייתי מהבחינה המשפטית.

אבל ה"המצאה" הזו של רח"ט אבטחה, בעייתית במישרים רבים, בעיקר משום שהיא מובילה להשקעה של משאבי אבטחה בגופים שהמשטרה אינה מחוייבת לאבטחתם וגוזלת את אותם משאבים מגופים שהמשטרה מחוייבת להם.

במדינת ישראל קובעים שורה ארוכה של חוקים מי יונחה באבטחה ומי לא. המשותף לכל הגופים הללו הוא שהדרג מקבל ההחלטה כולל את הרשות המחוקקת (הכנסת) והרשות המבצעת (השר לבטחון פנים). כך למשל, בחוק להסדרת הבטחון בגופים ציבוריים, התשנ"ח-1998, קובע השר לבטחון פנים אלו גופים יכללו בתוספות לחוק, אולם הדבר טעון אישור של הכנסת.

החלטה של ראש חטיבת אבטחה לכלול במסגרת גופים אלו (צודקת ככל שתהיה) עוקפת את השר הממונה ואת הפיקוח הפרלמנטרי שנקבע בחוק ומהבחינה הזו היא פסולה ונטולת סמכות חוקית.

אולם, נוכח מורכבות הדברים, בכך לא מסתיים הדיון במונח "מונח מרצון":

כאמור, גופים שונים מונחים מכח חוקים שונים, ביניהם חוק להסדרת הבטחון בגופים ציבוריים, התשנ"ח-1998, חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968, חוק איסור אלימות בספורט, תשס"ח-2008 וכו' וכו'.

אחרים כלל אינם מונחים, אולם הסכם כזה או אחר עם המשטרה הקנה להם מעמד של "מונחים מרצון", מעמד שכפי שהזכרנו קודם, אין לו תוקף של ממש.

אולם הקטגוריה השלישית היא המעניינת ביותר: גופים אחדים, ביניהם ניתן למנות גופים כגון שגרירות ארצות הברית, מועצות אזוריות ושירותי בריאות כללית אינם, ככלל, גופים מונחים. עם זאת, צו עליו חתם השר לבטחון פנים לפי סעיף 7 לחוק סמכויות לשם שמירה על בטחון הציבור, תשס"ה-2005, קובע כי למאבטחים באותם גופים תהיינה סמכויות בהתאם לחוק זה וזאת אם קצין מוסמך אישר את כשירותם.

כלומר, כל אותם גופים אינם מונחים אמנם, אולם ניתן להעניק להם סמכויות. אלא שהענקת הסמכויות, כפי שהוזכר לעיל, מותנית באישור קצין מוסמך וזה יינתן רק בהתקיים תנאי הכשירות המפורטים בסעיף 8 לחוק וביניהם, החובה כי המאבטח "קיבל הכשרה מתאימה בתחום האבטחה ובתחום הסמכויות המסורות לו לפי חוק זה, בשים לב לסוג המקום שבו יעשה שימוש בסמכויותיו בהתאם להסמכתו, ולרבות לענין השימוש בסמכויות אלה" (ההדגשה הוספה).

במילים אחרות, לפחות בכל הנוגע לאופן הפעלת הסמכויות על ידי המאבטחים, הופכים שגרירות ארצות הברית, המועצות האזוריות וקופת החולים ל"גופים מונחים". אמנם לכאורה יוכלו גופים אלו לוותר על ההנחיה ולא תמצא הדרך לחייב אותם בה, אולם בעשותם זאת הם יוותרו על הסמכויות המוקנות למאבטחיהם מכח חוק סמכויות לשם שמירה על בטחון הציבור, תשס"ה-2005 ובמילים אחרות: מי שרוצה סמכויות הופך לגוף מונחה, לפחות בכל הנוגע להסמכת מאבטחיו, לרבות הפעלת הסמכויות. מי שלא מוכן לעמוד בדרישות המשטרה, יאבד את הסמכויות.

אולם בכך לא תם הדיון: חשוב להדגיש כי ההסמכה של השר לפי סעיף 7 אינה מכסה את כלל המקומות בהם פועלים הגופים שאת מאבטחיהם הוא הסמיך. כך למשל, קבע השר בצו עליו חתם כי מאבטחי שגרירות ארצות הברית יוכלו להפעיל את סמכויותיהם רק ב"שגרירות ארצות הברית" וב"בית השגריר" ובסביבתם הקרובה ולא במתקנים אחרים של השגרירות ואילו מאבטחי שירותי בריאות כללית יוכלו להפעיל את סמכויותיהם רק בבתי חולים ספציפיים של הקופה ולא במרפאות שכונתיות למשל.

ובמילים אחרות: גם בגופים שקבע השר בצו, ניתן להסמיך בסמכויות רק מאבטחים הפועלים במקומות שהוגדרו בצו.

ומה ביחס למתן תעודת סמכויות לגופים המוגדרים כ"מונחים מרצון" אולם לא מוזכרים בצווים שהוציא השר לבטחון פנים? התשובה לשאלה זו חד משמעית: אין סמכות להעניק תעודת סמכויות למאבטחים או למנהלי בטחון בגופים אלו ואין סמכות לעשות שימוש בסמכויות מכח תעודות אלו, גם אם הונפקו על ידי המשטרה או מטעמה.